החלטה בתיק בש"א 3032/08

1. המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב יפו (להלן: "ההחלטה"), מיום  17.12.07  (כב' השופטת ס"נ שריר), לפיה נדחתה בקשת המבקש למנוי מומחים רפואיים בתחום העיניים והגאסטרואנטרולוגי, בקשר עם תאונת דרכים מיום 30.10.00 במהלכה נפגע המבקש.

2. המבקש, עותר לפטור אותו מהפקדת העירבון בסך של 10,000 ש"ח שהושת עליו במסגרת בקשת רשות הערעור ולחלופין להעמיד את סכום העירבון על סך של 1,500 ש"ח. בבקשה שלא נתמכת בתצהיר המבקש, נטען כי עקב מצבו הכספי של המבקש הוא יתקשה בהפקדת העירבון, זאת בין היתר מחמת שאינו עובד מאז התאונה ומתקיים מחסכונות. המבקש סבור כי סיכוי בקשת רשות הערעור להתקבל הם טובים ביותר. 

3. המשיבה מתנגדת לבקשה. לטעמה הסיכויים לקבלת את בקשת רשות הערעור קלושים הם. זאת ועוד, לעמדתה הבקשה אינה עומדת בדרישות ההלכה שכן אינה נתמכת בתצהיר כדין כמו גם חולקת המשיבה על כך שהמבקש אינו עובד בהתחשב בכך שנקבעה לו נכות של 7% בלבד, דבר שמחייב הסבר בתצהיר לכך שאינו עובד. עוד מפנה המשיבה להוצאות הניכרות שנשאה בהן עד כה בקשר עם שכר המומחים והבדיקות.

5.   בתשובת המבקש לתגובת המשיבה, חזר המבקש על טענותיו, תוך התמקדות בעיקר בנושא סיכויי ההצלחה בבקשת רשות הערעור, כמו גם ההלכה בדבר זכות הגישה לערכאות, אך לא טרח לצרף תצהיר לתמיכה בקשיים הכלכלים של המבקש או אסמכתאות לעניין זה.

6. תקנה 427 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 (להלן: " התקנות"), קובעת:

"המערער חייב לערוב את הוצאות המשיב בדרך האמורה בסימן זה."

תקנה 432(א) לתקנות קובעת:

"פטור מחובת ערבון

(א)  החליט הרשם לפי בקשת המערער לדחות את תשלומה של אגרת הערעור, כולה או מקצתה, ישקול אם אין זה מן הצדק לפטור את המערער מחובת ערבון לכל הוצאות הערעור או למקצתן, לאחר שניתנה למשיב הזדמנות להשמיע דברו בעניין זה, ולא יינתן הפטור אם הראה המשיב טעם מספיק לכך"

העירבון נועד להבטיח את תשלום ההוצאות שייפסקו לטובת המשיב באם הערעור יידחה. ההלכה הפסוקה מורה כי בית המשפט ישקול לעניין פטור מערבון בהתחשב במצבו הכלכלי של המבקש ובחינת סיכויי ההצלחה בערעור.

לעניין זה יפים דברי כב' השופטת פרוקצ'יה בבש"א 1528/06 יוסף ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי :

" השיקולים שיש לשקול לצורך מתן פטור מלא או חלקי מהפקדת ערבון הם שניים: מצבו הכלכלי של בעל-הדין, והאם ידו משגת לעמוד בתשלום הערבון; וסיכוייו של ההליך אותו יזם להתקבל; התנאים לפטור - מצב כלכלי קשה, וסיכויים טובים להצלחת ההליך הם מצטברים, ודי שאחד מהם אינו מתקיים כדי להצדיק סירוב לבקשת הפטור".

בגדר זה ציין בית המשפט העליון את החובה לשקול את זכות הגישה לערכאות על מנת שלא למנוע בשל חסרון כיס את יכולת בעל הדין להביא דברו לפני בית המשפט, תוך שקילת זכותו של הצד השני שלא יוטרד לשווא, הבטחת הוצאותיו ועוד. כן נקבע שעל בית המשפט הבוחן את הבקשה ליתן דעתו גם למידת מורכבות ההליך, שיעור ההוצאות הצפוי, מיהות הצדדים ועוד (סעיף 12 לפסק הדין).

עוד ראיתי להפנות לדברי כב' השופט רובינשטיין ברע"א 321/07 אלינה גושן נ' עו"ד יורם אבי גיא . בית המשפט אבחן בין הדרגות השונות בהם נדרש בעל דין להפקיד או לשלם כספים, במסגרת הליך משפטי, כאשר לענייננו הורה בית המשפט בסעיף ה.(6)(ג) להחלטה:

" בדרגה השלישית מצוי העירבון בגדרי ערעור, שהוא חובה; כאן כבר מחזיק המשיב בידו פסק דין לטובתו, אך מששבים ומטריחים אותו לבית המשפט - יש צורך להבטיח כי יוכל לגבות הוצאות אם ייפסקו לטובתו. כאן נשקלים - אמנם בזהירות רבה - גם סיכויי הערעור, ברמה גבוהה מאשר באגרות, אף כי לא כנושא יחיד ונועל דלת, תוך שנזכור כי המדובר בבסיס בחובה, וזו נקודת המוצא."

מן הכלל אל הפרט:

7. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

8. המבקש לא עמד כלל ועיקר בתנאי הראשון הקבוע בהלכה הפסוקה של העדר יכולת כלכלית. כך לא השכיל המבקש לתמוך את טענותיו בדבר העדר יכולת כלכלית בתצהיר כדין, ולמצער להמציא אסמכתאות בדבר דלות כספית המונעת ממנו להפקיד את העירבון כגון דפי בנק, הכנסות של בני ביתו כמו גם פניות למקורבים לגייס את סכום העירבון. העדר תצהיר ומסמכים בעניין, לא כל שכן, לאחר שהמשיבה הצביעה על העדרם של אלה, עומד למבקש לרועץ במיוחד שלא ניתן כל הסבר מדוע נמנע המבקש לצרף תצהיר לאימות טענותיו כמו גם להמציא אסמכתאות כנהוג בכגון דא. די בכך לדחות את הבקשה.